מיומנה של ג'וליה איני מאמינה שעשיתי מעשה כל כך מטופש? מה חשבתי לעצמי? ........ שבא לידי ביטוי במילים "אני אוהבת אותך" – שלוש מילים שעלולות להרוס את חיי. לשלוח אותי למקום ממנו אני עלולה לא לחזור. להישלח מי יודע לאן? מחנה לחינות מחדש או אולי הוצאה להורג? וינסטון סמית, מה בדיוק אני יודעת עליו? אולי הוא משלהם? מה גרם לי לתת אמון באיש הצנום והעיף הזה –שברושי עולה במדרגות וגרוע מכך מה גרם לי להתאהב בו. אני חשה ש"האח הגדול" שומע את הלמות לבי, הזרימה המואצת של הדם בעורקי. הוא חודר למחשבותיי ורואה לפני אשה הבוגדת בכל בעקרונות המקודשים על פיהם אנחנו אמורים לחיות. אני שאמורה להתמסר באופן טוטאלי למדינת ה"אח הגדול", לותר על תחושותינו הבורגניות והקטנוניות - מעיזה לצאת כנגד עקרונות אלו ולהתאהב. אבל, לצד הפחד המבעית אותו אני חשה, פעם ראשונה בחיי, אני מרגישה חיה. אני חשה כילדה קטנה בחנות שוקולד. לא השוקולד התפל אותו קונים אלא שוקולד אמיתי, מתוק, כזה הנמס בפה וממלא אותו בטעם שרק אני יכולה לדמיין. אבל האהבה שאני חשה לוינסטון אינה בגדר משהו דמיוני, אלא זה אמיתי. הוא אינו רק אהובי אלא נפש תאומה עמה אני יכולה לחלוק את מחשבותי. תחושותיו שהופכים למחשבותינו ותחושותינו. יחד אנחנו יכולים לחלום על עולם אחר, עולם בו המושגים חופש, אמת, אוויר לנימה הם דברים שאכן קיימים. השעות בהן אנו מבלים יחד גורמים למושגים אילו להישמע כמעט אמיתיים, אפשריים. זו הדרך היחידה בה אנו יכולים לצאת כנגד המציאות החונקת, המאיימת ולהאמין שאולי יום אחד הדבר יתממש. אינני יודעת עד מתי נוכל להסתתר מאימת המשטר הרודני בו אנו חיים שהרי ברור שעינו של ה"אח הגדול" צופה בנו. למעשה אני חשה שהעולם הקטן שלנו, חלקת האלוהים הקטנה שלנו עתידה להיחשף בקרוב. עד אז אני רוצה להמשיך לחיות יחד עם וינסטון בגן העדן הפרטי שלנו גם אם מדובר בגן עדן של שוטים. ברור לי שהעתיד אינו צופן בחובו דבר טוב עבורנו, אולם כל עוד אנו יחד, אנו חיים ולא רק מתקיימים. והמחיר? אני מוכנה לשלם אותו
שלום לכן שרה ולילך, תודה לכן על שהיטבתן לחשוף באמצעות קטע מיומן מדומיין של ג'וליה את מלוא האמביוולנטיות של צעדה הנועז של הגיבורה הנשית ביצירה (אין ספק שהיא נועזת ובעלת יוזמה יותר מאשר וינסטון סמית). עם זאת, הכתיבה שלכן חשפה גם צד אחר בדמותה של ג'וליה, היינו, את אותם לבטים וספקות בתוך נפשה של ג'וליה, כאשר היא מודעת למחיר הכבד, שהיא עשויה לשלם על המרידה ב'אח הגדול' ובשלוחיו עלי אדמות. מצד נוסף, גם נתתן ביטוי (בקצרה, אמנם) לתחושת החיים המחודשים של ג'וליה בעצם קשר האהבה הגופני עם וינסטון ה"זקן". כה לחי!! שבוע טוב, שלמה והגר
מיומנה של ג'וליה
השבמחקאיני מאמינה שעשיתי מעשה כל כך מטופש? מה חשבתי לעצמי? ........ שבא לידי ביטוי במילים "אני אוהבת אותך" – שלוש מילים שעלולות להרוס את חיי. לשלוח אותי למקום ממנו אני עלולה לא לחזור. להישלח מי יודע לאן? מחנה לחינות מחדש או אולי הוצאה להורג?
וינסטון סמית, מה בדיוק אני יודעת עליו? אולי הוא משלהם? מה גרם לי לתת אמון באיש הצנום והעיף הזה –שברושי עולה במדרגות וגרוע מכך מה גרם לי להתאהב בו. אני חשה ש"האח הגדול" שומע את הלמות לבי, הזרימה המואצת של הדם בעורקי. הוא חודר למחשבותיי ורואה לפני אשה הבוגדת בכל בעקרונות המקודשים על פיהם אנחנו אמורים לחיות.
אני שאמורה להתמסר באופן טוטאלי למדינת ה"אח הגדול", לותר על תחושותינו הבורגניות והקטנוניות - מעיזה לצאת כנגד עקרונות אלו ולהתאהב.
אבל, לצד הפחד המבעית אותו אני חשה, פעם ראשונה בחיי, אני מרגישה חיה. אני חשה כילדה קטנה בחנות שוקולד. לא השוקולד התפל אותו קונים אלא שוקולד אמיתי, מתוק, כזה הנמס בפה וממלא אותו בטעם שרק אני יכולה לדמיין.
אבל האהבה שאני חשה לוינסטון אינה בגדר משהו דמיוני, אלא זה אמיתי. הוא אינו רק אהובי אלא נפש תאומה עמה אני יכולה לחלוק את מחשבותי. תחושותיו שהופכים למחשבותינו ותחושותינו. יחד אנחנו יכולים לחלום על עולם אחר, עולם בו המושגים חופש, אמת, אוויר לנימה הם דברים שאכן קיימים.
השעות בהן אנו מבלים יחד גורמים למושגים אילו להישמע כמעט אמיתיים, אפשריים. זו הדרך היחידה בה אנו יכולים לצאת כנגד המציאות החונקת, המאיימת ולהאמין שאולי יום אחד הדבר יתממש.
אינני יודעת עד מתי נוכל להסתתר מאימת המשטר הרודני בו אנו חיים שהרי ברור שעינו של ה"אח הגדול" צופה בנו. למעשה אני חשה שהעולם הקטן שלנו, חלקת האלוהים הקטנה שלנו עתידה להיחשף בקרוב. עד אז אני רוצה להמשיך לחיות יחד עם וינסטון בגן העדן הפרטי שלנו גם אם מדובר בגן עדן של שוטים.
ברור לי שהעתיד אינו צופן בחובו דבר טוב עבורנו, אולם כל עוד אנו יחד, אנו חיים ולא רק מתקיימים. והמחיר? אני מוכנה לשלם אותו
שלום לכן שרה ולילך,
השבמחקתודה לכן על שהיטבתן לחשוף באמצעות קטע מיומן מדומיין של ג'וליה את מלוא האמביוולנטיות של צעדה הנועז של הגיבורה הנשית ביצירה (אין ספק שהיא נועזת ובעלת יוזמה יותר מאשר וינסטון סמית). עם זאת, הכתיבה שלכן חשפה גם צד אחר בדמותה של ג'וליה, היינו, את אותם לבטים וספקות בתוך נפשה של ג'וליה, כאשר היא מודעת למחיר הכבד, שהיא עשויה לשלם על המרידה ב'אח הגדול' ובשלוחיו עלי אדמות. מצד נוסף, גם נתתן ביטוי (בקצרה, אמנם) לתחושת החיים המחודשים של ג'וליה בעצם קשר האהבה הגופני עם וינסטון ה"זקן". כה לחי!!
שבוע טוב,
שלמה והגר