הבלוג של ג'וליה

 היום הצלחתי להפתיע את וינסטון, הבאתי לו שוקולד, כזה שלא טעם הרבה זמן. אני מצליחה להפתיע, כי מבחוץ אני נראית מתאימה למפלגה כמו כפפה ליד, אני טובה בספורט, הייתי ראש גדוד במרגלים, מתנדבת שלוש פעמים בשבוע בליגה נגד מין. שיתפתי פעולה במשך שעות בהפצת המסרים שלהם ברחבי העיר. תמיד כשיש תהלוכות אני הראשונה להניף את שלטי המסרים. אני עליזה מטבעי, מגיבה באופן חיובי לכל מטלה נדרשת. זו הדרך שלי להרגיש בטוחה, להתנהג כמו כולם. וינסטון לא הבין מה יש לי לחפש אתו, מאחר ואני צעירה ממנו בהרבה שנים. עניתי לו שמשהו במבט ובפנים שלו משך אותי אליו, האינטואיציה שלי אמרה לי שהוא לא באמת שייך למפלגה. הרגשתי נוח עם וינסטון בתור בן ברית, ואף הרשיתי לעצמי להשתמש במילים גסות כאשר דיברתי על שאר חברי המפלגה, מה שנתן לי הרגשה של שחרור מסוים. וינסטון הבין שזו הדרך שלי למרוד, לאחר יום עבודה שבו עלי לנצור את לשוני ולהיזהר במחשבותיי ומילותיי. אני מרגישה שהוא לא שופט אותי על הדרך שלי, אנחנו נאחזים אחד בשני כדי לשרוד. לכל אחד מאתנו יש מה להפסיד, אך ביחד אנחנו כוח.