רגע לפני שהכל נגמר / וינסטון (אור משה- הלוי)

אלו דברים שיש בהם לסכן אותנו, עלי לפעול בזהירות המרבית, אני במאבק מתמשך, בלתי נסבל ומחריד, אולי אלה יהיו מילותי האחרונות חברים, צר לי, אחי ואחיותי לגורל, נראה שאנו הולכים כולנו לאבדון המין האנושי המוכר לנו כעת, אנו לקראת סיום תהליך מות נפש האדם ותחילתו של עידן אחר ונוראי, קץ האנושיות. בני האדם, האם ניתן עוד לקרוא להם כך? הם חסרי חיות חסרי מחשבה עצמאית, חסרי עצמיות, גופות, גופות, גופות ריקות והבליות.

" מלחמה היא שלום

חירות היא עבדות

בערות היא כוח "

הרצון הפרטי איננו עוד, הרצון הפרטי של כל הפרטים נמסר לגורם המופשט "הרצון הכללי".  בני האדם, היום ניתן כבר לקרוא להם פרטים, עוברים במהלך תקופה היסטורית זו יחידה במינה, המשנה את כל המין האנושי, תהליך שינוי - הכחדת המין האנושי המוכר לנו עד כה, ובריאתו של מין אדם חדש,  נותרו עוד בודדים מעטים מהמין האנושי אך תכף יגיע גם תורם, לא ניתן להימלט מגורל זה.

הטלסקין מפיץ שקרים על חיים טובים ורגועים, ידידי, תסתכלו סביבכם, היכן הבטחון? היכן השגשוג? תסתכלו על פני ילדיכם, על פני אהובכם, האם ראייתם חיוך? ניצוץ בעיניים? תסתכלו בתוך ביתיכם, על המיטות הרעועות, הכורסאות המתבלות, הגרביים הקרועים, תסתכלו איך אתם חיים! האין עיניכן רואות? לא אחים, אינכם רואים כבר דבר.

"שום דבר לא מצוי בשפע ובזול פרט לג'ין סינטטי", העליבות שורה בכל, העוני מתפשט כמו מגיפה, הרגשות כבויים, המגע הפיזי כלה, הכל כלה, ואין רואה.

רק לפחד נותר מקום, הוא מתפשט כמו גז, לא נראה, לא מריח, רק מרעיל, מרעיל, מרעיל. מוות איטי , באין מפריע.

למי שיש תקווה שרוח האדם, שמשהו ביקום הזה, לא יתן לאנושיות לגווע, לא יתן לרצון הכללי להשתלט על הכל, למי שיש תקוה שלא יוותר, לא יאבד את עצמו לדעת, לא יפסיק להאמין, בלי האמונה ברוח האדם, זה סופנו. זה סופנו?