הבלוג של ג'וליה (שירלי רוטמן)
הבלוג של ג'וליה. 14 באפריל, 1984
שמי ג'וליה. אני בת עשרים ושבע ותושבת
אוקיאניה (שהייתה בעבר לונדון, אבל העבר היה ונמחק). שערי קצר, כהה וסמיך, פני
מנומשים וגופי אתלטי. בדרך כלל אני לובשת סרבל כחול של עובדי המפלגה ועליו סרט צד
בצבע ארגמן, סמל הליגה הצעירה נגד מין. אני עובדת במחלקת הבדיון. עוסקת בתחזוקה של
מכונת חיבור הרומנים. (עמ' 14)
לפני שבועיים, בבוקר, בשעה אחת עשרה אפס אפס,
קרה משהו באולם המיניסטריון שטלטל את עולמי. זה קרה במהלך שתי דקות השנאה. ראיתי
אותו. נדמה לי ששמו וינסטון סמית. בן שלושים ותשע. שמעתי שהוא נשוי, או שהיה נשוי,
אך שהוא חי בנפרד מאשתו. הוא הסתכל עלי במבט מלא סלידה. ודאי בטוח שאני נושאת את
דגל המפלגה ומזדהה עם ערכיה הזדהות עיוורת. ודאי בטוח שאני מצטטת סיסמאות של
המפלגה ומדווחת על כל מי שמסגיר סימני חריגה מהנאמנות המחשבתית. שאני שפחתו הנרצעת
של האח הגדול. פעם כבר נפגשנו, הוא ואני. לכסנתי אליו מבט. ניסיתי ליצור קשר עין
חבוי, אבל הרגשתי שיצרתי בו אי נוחות, פחד ואיבה. אולי חשב שאני סוכנת של משטרת
המחשבות. (עמ' 15) הרי זה ידוע שמסוכן להניח למחשבות לנדוד כשאתה במקום ציבורי או
בטווח הקליטה של מכשיר טלצג. כל דבר קטן עלול להסגיר אותך. (עמ' 63) כל "פשעסבר"
(הבעת פנים לא ראויה, לפי השיחדש) עלול להביא לאסון. האמת היא שהוא עורר בי
"פשעחשב" כלומר- תשוקה.
לפני ארבעה ימים בשעות הערב, ראיתי אותו
שוב. זה היה באזור האסור, האזור של הפרולים העניים, ליד חנות הגרוטאות. שוב הייתה
לי תחושה שהוא סולד ופוחד ממני. אבל הבוקר החלטתי לקחת יוזמה ולפעול. חבשתי את
זרועי הימנית בסד, כך שיראה כאילו שברתי את זרועי. כשעברתי במסדרון של חדרי
השירותים, ראיתי אותו שוב. הוא בא מולי במסדרון. או אז מעדתי על ידי, כדי למשוך את
תשומת ליבו ואכן זה פעל. הבחור עצר, שאל לשלומי ועזר לי לקום. באותו הרגע החלקתי
את הפתק הקטן שהכנתי מראש לתוך כף ידו. הפתק בו כתובות מילים שיצאו כבר כמעט
לחלוטין מלקסיקון השיחדש: "אני אוהבת אותך" כתבתי לו. עכשיו חיי בידו,
אבל גם חייו בידי. אנחנו שותפים לפשע. אני כבר מחכה לרגע בו נפגש. אקח אותו לקרחת
היער המוסתרת באזור הכפרי, מאחורי השיחים הפראיים. (עמ' 120). האם באמת תיתכן אהבה
טהורה בימינו? האם האהבה שלנו לא תהיה מעורבת בפחד ובשנאה? האם היחסים בינינו הם
באמת אהבה או רק מעשה פוליטי? (עמ' 127)
שלום שירלי,
השבמחקתודה לך על כתיבה מדויקת מאוד, ומפורטת מאוד, מדויקת במובן הזה שלא מדובר בפרטי יומן מומצאים, אלא בקטעי יומן אותנטיים. אמנם כתיבת יומן איננה מעוגנת בעלילת הרומן (לא מסופר ביצירה על יומן שג'וליה כותבת), אך כל מה שכתבת בשמה אכן מבוסס על עלילת הרומן ופרטיו. עוד נציין שהיטבת להיכנס לנבכי נשמתה של ג'וליה ולחשוף את לבטיה, ספקותיה ובמקביל גם את בטחונה העצמי בצעדיה מרחיקי הלכת בתוך עולם כאוטי ומסוכן ביותר. אולי כדאי היה גם 'להשתחרר' מעלילת הרומן לכיוונים נוספים שעשויים להתאים לאופייה הספונטני של ג'וליה (השונה כל כך מאופיו של וינסטון). בכל מקרה, בהחלט התרשמנו משליטתך המעולה בפרטי היצירה, ומן היכולת להביא אותם בפרספקטיבה חדשה ומקורית היינו, מנקודת מבטה של ג'וליה. כה לחי!!
שבוע טוב,
שלמה והגר