הבלוג של אובריאן.( יש לוי בנימיני)

פחד הוא בטחון. כן. כאשר אתה נמצא במצב שבו אתה תחת מתקפה ,בעיקר כאשר מלווה לכך תחושה של מתקפה שלוחת רסן על החיים שלך, הפחד תמיד עושה את העבודה. הטלסקרין, האח הגדול, שיחדש, וכמובן גולת הכותרת- חדר 101. פחד עושה את העבודה. תראו כמה מלחמות מאחדות. מספיק עם נביט לאחור נוכל לראות איך בכל אחת מהתקופות בהיסטוריה אנשים נלחמים אלו אנשים מאוחדים. בסדר, אולי הם קצת עוורים,אבל כנראה שזה משרת אצלם איזשהוא צורך. אז אם אני יודע כיצד פועל המוח האנושי,אז למה לא להשתמש בזה.לא סתם אחת הסיסמאות של המפלגה היא " מלחמה היא שלום". המוח האנושי הוא כה חכם שהעניין הוא איך אני משתמש בו נכון. כשאני יושב מולו של וינסטון,אני לא רואה בן אדם, כך צריך לראות את זה, אני רואה גוף אשר משרת את המפלגה או פועל נגדה. כל ביטוי רגש מסית אותי מן המטרה שלשמה אני נמצא בתפקידי. ראיתי את הפתק שג'וליה כתבה לוינסטון. אני רוצה להזכיר כאן כי וינסטון הוא אדם נשוי. לפעמים ,אתם יודעים מה לא לפעמים, אלא תמיד יש שיקולים שהם לטובת המדינה. המדינה כפי שהיא יכולה לעצב זכרון קולקטיבי ( והרי היא עושה זאת, לא תוכלו להתכחש לכך)היא יכולה למעשה גם לשלוט בדעותיו של בן אדם ואפילו ברגשות. אני מודה שיש לי הסגות לגבי האפשרות ששתיים ועוד שתיים יהיה שווה חמש, אבל אף אחד לא יכול להגיד שמדינה לא רק שהיא מעצבת תודעה היא גם שולטת בה. תראו למשל את ספרי ההיסטוריה. מי כותב אותם. תמיד הצד המנצח. הכוח קובע את סדר היום, אז זאת צביעות לבוא ולהגיד שכל הבאת רגש היא ליגיטימית. אם הרגש נוגד את אלמנט הפחד ששומר על המפלגה והמדינה אז צריך לשלוט בו. אפילו מישל פוקו אשר קישר בין פילוסופיה והיסטוריה, הראה כיצד מנגוני כוח פוליטיים שולטים באזרח באופן שבו הם משמרים מנגנוני כוח. מה זה למשל בתי ספר- מה שהמפלגה תחליט שילמדו בה על מנת לשמר את כוחה של המפלגה. ולא משנה אם מטרתו להמחיש את הכוח של מנגנונים פולטיים, אנו יכולים לראות שזה קיים עד ימינו אפילו במשטרים שנחשבים נאורים, כמו משטריים שאתם קוראים להם דמוקרטיים. אם עקרון שימור כוחה של המדינה נמצא על הכף ושל המפלגה, אז לעתים גם  הפרט הוא כלי בלוח השחמש של המפלגה